נופִּי חווֹהֶ הַרְפַּתְקָאותֹ קְטַנוּתֹ וגּדְולֹותֹ
בְדִּיוּקּ כְמּו כָלּ ילֶדֶ ויְלַדְָהּ.
הַסִּפּורּ הַפָּשׁוטּ מְתָאֵר בְאּופֶֹן חַי אֶת הַמַּצָבִּים
הַיוּםֹ־יומִֹייִּם הָאֵלהֶּ בְחַּייֵּ הַפָּעוטֹותֹ, מְעורֵֹר
אֶצְלםָ הִזדְַהּותּ ומְּעודֵֹד אותָֹם להְִשְׁתַּתֵּף.
נופִּי הַקָּטָן, חֲמודִּי שֶׁליִּ,
חֲבֵרִים טובִֹים, אַתָּה ואֲַניִ.
בוּאֹ נתְִגלַּגְלֵּ, נצְִחַק, נתְִחַבֵקּ,
נעֲַשֶהׂ שְׁטויּותֹ יחַַד וגְםַ נשְַחֵׂק.