שנות אור

מחבר: שביט יעקב 

הוצאה: נהר ספרים

מספר קטלוגי: 644-33

נושאים: כללי   סיפורת - מקור  

תאריך יציאה: 2008

מספר עמודים: 148

"[1] פרופסור עמנואל אור נסע בתחילת אוקטובר, כהרגלו זה שנים, לכנס מקצועי - כבר קשה לו לזכור בכמה כנסים כאלה השתתף והיכן נערכו - ואולם, הנסיעה הזאת הייתה שונה מקודמותיה [2] ולא משום שאין קרקע נוחה מעיר זרה, חדר קטן בפנסיון צנוע, ובעיקר, גיל שישים המתקרב, לעריכת חשבון נפש ולהתחדדות ההכרה המדאיבה כי כבר מאוחר להתעוררות פנימית - כזאת שמטהרת את הנפש מכל מיני רוחות מאוב המסתובבות בתוכה וטורדות את מנוחתה [3] הייתה לפרופסור אור מודעות עצמית גבוהה ולכן הכיר כבר מזמן באוזלת היד של המנגנון היוצר שלו, זה המכונה motus animi continuus - אותו כוח פנימי פעיל ומדרבן, הבורא רעיונות מקוריים ובעיקר יצירות שנדרש להן שאר רוח. לכן, כבר מזמן חדל לצפות למקרה שיתרחש ל"פתע פתאום" ויניע את חייו לכיוון לא צפוי; לאיזטו תכלית עמומה המצויה באופק, ואשר טיבה אינו ידוע מראש, או לאיזו הארה. [...] ובכל זאת, אי שקט כבוש ליווה אותו במהלך שסיבתו הייתה מריבה לא צפויה עם עיינה, בתה של אשתו השנייה, ימים אחדים לפני הנסיעה."

כך, בשפה שנושמת עמוק וניזונה מהתבוננות פילוסופית אל זמנית בנפש פנימה, נפתחת הנובלה המפתיעה הזאת, פרי הוויתו, חלומותיו והתפכחיותיו של גבר יהודי ישראלי אירופי מזדקן מוקף אנשים ומילים, נושם היסטוריה עתיקה ותרבויות קלאסיות, רדוף זיכרונות ופגיעות כואבות, מוצף ביצרים אסורים; אדם בודד מאוד שראה הכל ואינו מצפה עוד לדבר לאחר שנדמה לו שהבין את משמעות החיים - הרוחניים והחומריים - על גדולתם ואפסותם.
שלוש השנים הללו בחייו של גיבור הנובלה מצטיירות כשלוש שנים שגרתיות - אף כי מלאות אירועים קטנים החורגים מן השגרה - וכ"כשנות אור" כאחת, ואין זה ברור אם המאורעות הבדידים קשורים זה בזה, או שמדובר ברצף ובסדר מדומים ואקראיים, שכן הזמן הוא אחד ואינסופי. מתחת לשלוות חייו הנראית לעין של הפרופסור הנחשב להיסטוריה, זורמים בעוצמה מאופקת רגשות סמויים - ופצעים שממאנים להגליד מזכירים תקופות וסודות שמוטב היה אילו נשכחו. הזרמים העמוקים הללו שוצפים-קוצפים ממעמקי נפשו של איש האקדמיה המבוגר והבוגר לכאורה, שנותר בסופו של דבר הילד שהיה, וסיפור חייו העומד להסתיים ובה בעת מתחיל מחדש, זורם בספיראלות מסחררות מתל אביב ללייפציג ובחזרה. טלטלות הנפש משתלטות גם על החלל הנפשי של הקורא ושובות אותו בקסם אינטלקטואלי ורגשי עד כדי תחושה ש"עובדות הן בדיות, דברים שאנו משערים ואינם אלא פרי רוחנו, ואולם אין בכך כדי לשלול את מוחשיותם".