אחת מתלמידות בית הספר נפטרה. היש לדרוש מתלמידי כתתה ללכת להלויה? הלהשאיר את ההחלטה לשיקול דעתם? ואולי להמליץ להם דווקא שלא ללכת? היש להגיב באופן זהה כאשר מדובר בתלמידת כיתה ב` ובתלמידת כיתה ז`?
מורה אינה מצליחה להגיעה לשפה משותפת עם שניים מתלמידה. מורה אחרת נושאת טינה כלפי מנהל בית הספר. כיצד יתגברו על הקושי?
כיצד להעביר את נושא השואה בכיתות השונות? האם במסגרת החינוך לדמוקרטיה ולדו קיום בשלום רצוי להפגיש תלמידים יהודיים מכיתות נמוכות עם תלמידים ערביים? האם כדאי לחנך כבר מכיתה א`? ואולי קודם לכן? או אולי יש לחכות עד שהילדים יהיו בוגרים יותר?
תפקידו של היועץ החינוכי לתת דעתו על מכלול שאלות אלו ודומות להן. ספר זה מאיר את תפקידו של היועץ החינוכי ודן בהבטים מגוונים של האקלים הנפשי במוסדות החינוך. על ידי ניתוח אירועים שהתרחשו בבתי ספר ודיווחים גלויים שהושמעו מפי יועצים עומד הספר על מורכבות תפקידו של היועץ, על יחודיותו ועל יחסיו עם שאר הדמויות המאכלסות את בית הספר.
המחברת, ד``ר חגית בנזימן, היא מורה בכירה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. הספר נכתב על סמך דיונים שהנחתה במשך שנים עם יועצות חינוכיות שבהם לובנו בעיות וסוגיות מתחום בריאות הנפש שעלו בבתי ספר. נוסף לעבודתה האקדמית ולפרסומיה המקצועיים מוכרת חגית בנזימן כסופרת ילדים פופולארית.
אזל