דניאל פול שרבר, שהיה שופט עליון בבית המשפט הגבוה של סקסוניה, הלהיט את דמיונו של פרויד, שבהתלהבותו טען שצריך היה למנות אותו למנהל בית חולים לחולי נפש. למרות שמעולם לא פגש בו, תיאר פרויד בחיבה את "שרבר הנפלא", ואת עולם ההזיות ההומוסקסואליות של השופט ששוחח עם אלוהים.
בניתוח מזהיר קורא פרויד בנפשו של שרבר כמו בספר פתוח.
הפעם, שלא כמו בשאר תיאורי המקרים שלו, אכן מנתח פרויד את ספרו האוטוביוגרפי של שרבר, שהוא תיעוד יחיד במינו של טירוף, בלשונו הבהירה והמרתקת של הפרנואיד עצמו.
'שרבר' הוא תיאור-מקרה מהפכני, שבו בחן פרויד במבט חדש את הפרנויה, והוא מופיע כאן לראשונה בתרגומו העברי.
אזל