"אהובי ישמעאל" הוא ספר ביכורים, ככל הנראה, של משוררת המספרת בשפה יומיומית סיפור אהבתה המינית מאוד לגבר אפריקאי, עובד זר, בשם קוּל. על העטיפה מופיע ככל הנראה האהוב האפריקאי, בעירום, במקלחת, עם וילון ירוק. לא בדיוק החומרים מהם עשוי בדרך כלל ספר שירה, בכל אופן לא שירת "איכות". אבל המבקר המקליד הזה איננו מפחד מספרי שירה בהוצאה עצמית, וגם לא מכאלה שיש בהם כושי עירום על העטיפה, וסליחה על הביטוי אבל זה הביטוי בו משתמשת המשוררת, עידית יולזרי.
זהו ספר שירה אמיץ, יפה, אמיתי, שלא פוחד לספר סיפור אהבה מינית באופן בוטה וחושפני מבלי לפחד מכל מיני איסורים של פוליטיקלי קורקט ושאר הזבל התרבותי של ימינו. בפתיח ובגב הספר מכשיר העורך והמתרגם הוותיק דורון קורן את הספר במחמאותיו, ואכן קוראי שירה "אנינים" ירתעו מהבוטות של סיפור של קשר מיני בין ישראלית לבנה בת ארבעים-חמישים לערך, עם גבר שחור. אבל הספר טוב, של משוררת "עם ביצים", ספר חי ואותנטי המספר על פיסת חיים אמיתית של רומן בין אישה ישראלית לעובד זר, רומן חסר סיכוי מיסודו, גם על רקע העובדה שהעובד הזר הינו מוסלמי, בעל אישה באפריקה, ועוד שאר מגבלות בלתי אפשריות.
דווקא בגלל שהדוברת-משוררת לא מתנשאת על האהוב היא מרשה לעצמה לצחוק על מצבה, על המיניות של השחור, התשוקה לאחר, על אהבה שכנגד הנורמות החברתיות הישראליות השמרניות למדי, יש להודות על האמת, וודאי על רקע שנאת הזרים הפורחת בימינו. הסיבה להזדהות היא שהדוברת מרגישה עצמה בעצמה מעין חריגה, כפי שהיא מעידה בקטע פרוזה על ילדותה: "בגילי הקטן בגלל שהיה לי שיער מקורזל – השפילו אותי. הרגשתי כמו ילדה אפריקאית קטנה בשדה של לבנים יוצאי שואה מתנשאים על האחר". משפט זה מאפיין את הכנות האמיצה של הספר, המסוגלת לספר את הסיפור ה"חריג", ולהעיד, בשורה זו, על מה שלא מדברים עליו – חלק מניצולי השואה הסתובבו גם בתחושת התנשאות, לעיתים. כאן שוחטים פרות קדושות.
גרסה מודפסת
המחיר שלנו: 68 ₪
הוסף מודפס לסל