הָיֹה הָיָה אִי בּוֹדֵד וְעָצוּב. לֹא פָּרְחוּ בּוֹ פְּרָחִים, לֹא הָיוּ בּוֹ עֵצִים, וּפַרְפָּרִים לֹא רִפְרְפוּ בּוֹ. אֲבָל יוֹם אֶחָד הִגִּיעָה לָאִי סְפִינָה. הָאִי הַמְּאֻשָּׁר הִצְמִיחַ עֵצִים, הִפְרִיחַ פְּרָחִים, וּפַרְפָּרִים הֵחֵלּוּ לְרַפְרֵף בּוֹ.
אַךְ הַסְּפִינָה נֶאֶלְצָה לַחְזֹר לַעֲבוֹדָתָהּ, וְהָאִי נַעֲשָׂה שׁוּב עָצוּב וּבוֹדֵד.
אֲבָל אַל דְּאָגָה, זֶה אֵינוֹ סוֹף הַסִּפּוּר.