'אַנְרִי רוּסוֹ רוצה להיות צייר.
אף אחד לא אמר לו אי פעם שהוא כשרוני.
הוא גובה מכס מטעם הממשלה.
הוא בן ארבעים.
בכל זאת, הוא יוצא וקונה בדי ציור, צבעים ומכחולים,
ומתחיל לצייר.'
אַנְרִי רוּסוֹ, פקיד בשירות הציבורי בפריז, השתוקק לצייר. מכיוון שלא היה באפשרותו לממן לימודי אמנות, הוא החליט ללמד את עצמו בהתבוננות דקדקנית ואין-סופית בציורים שאהב, בגנים ובגני חיות. במשך שנים רבות ספג ביקורות קטלניות, דברי לגלוג ועלבונות ('הם אומרים שהוא מחזיק את המכחול בבהונות רגליו ומצייר בעיניים עצומות'), אבל אנרי לא ויתר על חלומו, ואף שחי בעוני המשיך לקנות צבעים, מכחולים ובדים ולצייר בסגנונו המיוחד. אף שמעולם לא עזב את פריז, העלה על הבדים נופים ומראות טרופיים מעוררי השתאות, שילוב מפתיע של מציאות ודמיון. עבודותיו של אנרי רוסו, שנחשב לאמן הנאיבי הראשון שזכה להכרה ולהערכה, מוצגות כיום במוזיאונים ברחבי העולם.
הטקסט משלב עובדות בעברית מדויקת ובמשפטים קצרים המובנים גם לאוזן צעירה וביטויים ציוריים ומבעים בסגנון פיוטי, כמעין ניסיון להסביר מראות בשפת המילים: '...מפני שבכל פעם שהוא מטייל בגנים רחבי הידיים של פריז הוא מרגיש שהפרחים מגלים לו את לבם, שהעצים מושיטים את זרועותיהם אליו ושהשמש היא אבן אודם הקיימת במיוחד בשבילו'.
לטובת המבוגרים מופיעים בסוף הספר שבהם נראים אישים ידועים שרוסו הכיר בחייו, בהם פיקסו, המשורר ומבקר האמנות גיום אפולינר והסופרת היהודייה-אמריקנית גרטרוד שטיין.
ב'דבר הציירת' שבשולי הספר מספרת המאיירת אמנדה הול שלפני תחילת העבודה על הספר נסעה לפריז כדי לראות במו עיניה מקומות הנזכרים בסיפור: 'במקום שיטות הציור הרגילות שלי, עפרונות צבעוניים וצבעי מים, השתמשתי לאיור הספר בצבעי מים ובצבעי אקריל, מפני שרציתי להיות קרובה ככל האפשר לציורים של רוסו עצמו. החלטתי לשבור את החוקים לגבי קני מידה ופרספקטיבה כדי לשקף את הדרך הבלתי רגילה שבה ראה את העולם'.
ספרים מאותו מדף:
איך מציירים תמונה של ציפור? מאת ז'אק פרוור
ליליאן בגן של מונה, מאת כריסטינה ביורק
סדרת הספרים של מייק ונציה על הציירים שגאל, פיקסו, ואן גוך, דאלי ואחרים
יערות העד המופלאים של אנרי רוסו מתאים לבני ארבע עד שבע.
גרסה מודפסת
המחיר שלנו: 68 ₪
הוסף מודפס לסל