בהומור, באירוניה ובאהבה מספרת סירין אלחוסייני שהיד את זיכרונותיה. בממואר שובה לב בנימתו הפשוטה והכנה היא מפגישה את הקוראים עם מרקם החיים העשיר בירושלים של שנות העשרים והשלושים, שאחריהן באות שנים של התמודדות ועצב בגלות. ירושלים הפלסטינית מתגלה בספר כעיר קוסמופוליטית שחיים בה מוסלמים, נוצרים ויהודים לצד רוסים, גרמנים ואמריקאים. סירין לוקחת אותנו למסע- חיי הכפר של הפלאחים, בתי הקיץ של משפחות האריסטוקרטיה הפלסטינית, בתי הספר והמכללות, חברויות ואהבות שחוצות דתות ומעמדות.
הספר מזמן לנו הצצה אל חיים פרטיים שצפים ועולים מן העבר בקול דממה דקה, ומפתים אותנו להתעכב ולהרהר בהם. חיים שנטועים בהיסטוריה קולקטיבית רבת היקף שנתפשת באופן טבעי, מבלי משים, כתולדה של יחסי משפחה וחברות ששום אלימות ושום מוסד רשמי לא יוכלו להם.
אזל